דיכאון לאחר לידה

תמרה היקרה,

קודם כל תודה רבה על ההקשבה, הטיפול המסור שלך, האכפתי, והצמוד!

חודש עבר מאז פגישתנו ואיכות חיי השתנתה בצורה מופלאה. חזרתי להיות אני!
שמחה, אופטימית, פעילה ועובדת בעבודתי האהובה.
מעט מעל חודש עבר מאז פגישתנו. הגעתי אליך לאחר 7 חודשים בהם סבלתי רגשית ופיזית מהלידה של בני אהובי ובכורי.
בהתחלה חשבתי שזה מההורמונים, אבל תהיתי ביני לבין עצמי כמה זמן ההורמונים משפיעים ככה.
בדקתי את הנושא ולהפתעתי מצאתי שאני חווה סימפטומים של דיכאון לאחר לידה.

הרגשות המעורבים הציפו אותי כבר מהחודש הראשון וכללו סוגים שונים של רגשות ואת כולם חוויתי בבת אחת.
ואלה מקצת הרגשות והמחשבות שהיו לי:
שמחה, עצב עמוק, חוסר תקווה, אשמה, בושה, שנאה לתפקיד האימהי, זעם וכעס על שלא אמרו לי איך זה להיות אמא, שלא הכינו אותי, תחושה שרימו אותי, קשיים עם התלות המוחלטת של בני בי, אובדן העצמאות והחופש שאהבתי ולהם הייתי רגילה, פחדים שגרמו לי לנדודי שינה כמו – שהוא ימות, שאני לא אדע מה לעשות איתו, שאני לא מספיק טובה בשבילו, שאני לא אחזור לעצמי, שאני לא אמצא את הדרך להתמודד על כל זה.
כמו כן ב- 35 שנותיי הספקתי לבנות הרבה מאוד אידיאלים בראשי על איך אמא צריכה להיות – סבלנית, אוהבת, קשובה, מניקה, מגדלת את ילדיה עד גיל שנה לפחות, כל האידיאלים התנפצו ומצאת את עצמי ללא מצפן פנימי.
מה שעשיתי נראה לי נורא, וחשבתי שאני לא עושה את מה שאני חושבת שהכי טוב עבורו – אני אמא לא טובה. סימפטומים נוספים היו כעס וזעם בלתי נשלט, התפרצויות, בכי  פתאומי ובלתי נשלט מדברים שטותיים.

נתת לי  2 סוגים של תרופות הומיאופתיות בהפרש של שבוע. שתיהן יחד עשו עבודה מופלאה, כבר אחרי שבוע וחצי מפגישתנו הראשונה חשתי הקלה משמעותית!
היום 37 יום לאחר פגישתנו חזרתי להיות אני, אני מזהה את מי שהייתי שוב בי.

אני חשה את אותה אהבה לבני כמו שמספרים… אני אוהבת אותו וליבי מתרחב מהתרגשות רק מלראות אותו, לשחק איתו ולהסתכל בעניו. יש לי סבלנות, יצירתיות, התלהבות והכלה גדולה למי שהוא ולמה שהוא זקוק. למדתי לקחת כל רגע ולנצור אותו בשמחה ואושר גדול. מרגישה שזכיתי בבן שמח, חכם, אוהב ומופלא. למדתי לשחרר את הציפיות שלי מעצמי והאידיאלים ופשוט להיות איתו ולהבין מה הוא צריך באותו רגע.
למדתי שהרוגע שלי מרגיע אותו ושהוא זקוק לי יציבה, אוהבת ומקבלת וזה בדיוק מה שהוא מקבל.
תודה לך שהיית איתי ולצידי ברגעים הקשים שחוויתי.

אוהבת,
נטלי