שמי ריטה שיר, לשעבר אירית שקורי. (התגרשתי לטובה וחזרתי לשם ילדותי)
אמא לנוי בת 11 ורתם בן 7.
לפני 6 שנים לערך כשבני רתם היה בן שנה, קצת יותר, פניתי לתמרה ליברמן – טוכמן, הומאופתית קלאסית – על ידי רופא קונבנציונלי , מומחה לגסטרו בילדים אשר המליץ עליה רבות, לשם קבלת עזרה לבני רתם, אשר סבל מצואה קשה, ועצירויות.
רתם קיבל את התרופה לאחר אבחון שנערך שעות, כמובן שאת המידע על רתם, מסרנו בעלי לשעבר ואני לתמרה, והבעיה של רתם נפתרה למשך כשנתיים.
המידע כלל בין היתר, את החרדות שלי בתחילת ההריון של רתם, פחדתי מאד ללדת, וההורמונים אצלי השתוללו בצורה מטורפת וכן שבסוף ההריון עברתי תאונת דרכים קלה מאד מאד, אבל נבהלתי נורא.
לא צריך להיות חכמים מאד כדי לדעת שהשפעתי ועטפתי את העובר שלי - רתם - בחרדות.
אני רוצה לציין כי עוד באותו יום כשיצאנו מהבית של תמרה, רתם בני החל לשתות כמויות אדירות של מים והתחיל להוציא צואה קלה יום אחרי זה, בלי קשר לטיפול ועוד לפני התחלתו.
היום – אוגוסט 2006 - אני חוזרת לתמרה עם רתם כיוון שיש בעיות נוספות, ואם לא נגמל מעשיית שתן במיטה עדיין, וכמו כן כן התפרצויות זעם בלתי נשלטות שקורות לעיתים, והנגרמות כתוצאה מויכוח או הערה ממש קטנה, שלא צריכה לעורר הדים, אבל אצלו זה היה הפתיל שמודלק, והאש אצלו בערה.
בזמן האחרון זה הפך לתכוף יותר.
סך הכל רתם הוא ילד מקסים, טוב לב, חכם, כל מי שמכיר אותו מכנה אותו "נשמה טובה וטהורה".
כשאני מספרת לאנשים שזה קורה לו לפעמים, אנשים לא מאמינים לי. ושואלים: "רתם? את בטוחה?".
אני רוצה לציין שעקב בעיה זו פניתי לתמרה, והוספתי את שאר הבעיות.
רתם עבר את הגירושין כשהיה בן שנתיים וחצי. הוא לא זוכר אבא גר איתו בבית. הוא נולד למעשה לתוך הסיטואציה של אמא שמגדלת אותו לבד, חד הורית, עם אחותו הגדולה והמשפחה מסביב.
הוא לא זוכר שאבא ישן איתו בבית. מבחינתו והשקפתו, נשאלות הרבה שאלות, למה ולמה? אבל תתפלאו, רתם לא שואל. אני לוקחת יוזמות ומספרת לרתם למה קרה, איך קרה ומתי, ומנסה להכנס ללבו של בני, ולומר לו שזה בסדר אם הוא עצוב ואם זה מפריע לו, אך רתם אדיש, ועונה לי כי זה לא מפריע לו והוא לא כועס.
האבחנה של תמרה מדהימה, והיא:
רתם משאיר הכל בבטן, לא מוציא כלום החוצה, וזה מתבטא בכך שהגוף אוצר את הצואה ואת המילים ואת הרגשות, וכשישנים בלילה, כשהגוף מרפה ומאבד שליטה למעשה, רתם משחרר את השתן שלו, ואת הצואה לפעמים.
בפן הרוחני יותר: עניין התפרצויות הכעס מדי פעם, מובנות, כי הוא לא מוציא מילים ורגשות, והגוף לא מוכן יותר לספוג את הכל בתוך גוף כזה קטן, ואז הוא – הגוף - מוציא את זה בדרכים שציינתי.
תמרה ואני ישבנו וחקרנו את רתם לעומק, ותמרה התאימה לו את התרופה הכי ייחודית לו.
רתם קיבל את התרופה לפני פחות משבוע, וזה פשוט מדהים, יצא לו קקי רך פתאום בלי כאב בלי שריפה בפי הטבעת והוא לא עצבני יותר, וקרה מקרה השבוע שכעסתי עליו בנושא שיעורי הבית, אז הוא הלך לחדר כועס, ואני אמרתי לעצמי, וואו, הנה הוא יתפרץ עכשיו, אבל לא. הוא חזר אחרי דקה רגוע והתנצל והמשכנו לעבוד על שיעורי הבית.
פרט לאותו אירוע שעליו סיפרתי לך בראש השנה שקרה לרתם, האירוע שהוא התפרץ בו, הכל בסדר, ושבוע ומשהו הוא מתפקד בסדר גמור, הוא שמח וצוחק כל הזמן ברמות גבוהות מאד, הוא מלא אנרגיה, ומלא שמחה, ושוב מציק לאחותו, אני מרגישה שהגוף שלו פשוט קטן מאד מלהכיל את כל העוצמות הטובות האלה שזה כבר ממש גדול עליו.
הוא מאושר. זו המילה.
חל בו בשינוי בעניין של הפתיחות. פתיחות הלב. הוא מדבר על אבא שלו בחופשיות ומבטא את הרצונות שלו, מה שהוא לא עשה קודם לכן, הוא אומר : "אמא אני רוצה שאת ואבא תחזרו ואני אתפלל שתחזרו להיות ביחד והוא יגור פה". או ביום כיפור "אמא אני מבקש מאלוהים שיעשה שאבא שלי יבוא לראות אותי יותר ושהוא ירצה לחיות איתך ולאהוב אותך וגם שאת תאהבי אותו".
כמובן שאני הסברתי לו שאין סיכוי שאני ואבא שלו נהיה ביחד כי אני לא רוצה. ואני מסבירה לו את זה יפה, שפשוט לא היה לי טוב.
הדברים האלה לא נשמעו מרתם אף פעם. יותר מזה, כשהייתי מנסה לדבר איתו על זה, הוא היה אומר לי שהכל בסדר ושהוא לא מרגיש כלום והוא לא מרגיש צורך שאבא יבוא יותר. הוא היה מפנים.
פתאום הוא מדבר על הכל חופשי.
אני מקווה שימשיך כך, ודי אופטימית ומודה לתמרה על כל העזרה שהיא שולחת לי. ואין לי ספק שהדרך לרתם ברוכה.
אני מאחלת לכל עם ישראל שימצא את הפתרון לכל סבל שהוא סובל, שכל אחד יגיע לרגיעה ולאהבה, ולטוב שאפשר לקחת מחיים אלו ושנפגש עם אנשים שרוצים ויכולים באמת לעזור, כגון תמרה.
אני אומרת בוודאות - היא אחת מהם.
בכבוד רב
ריטה שיר